היסטוריית ההומיאופתיה

ההומיאופתיה הינה אחת השיטות הנהוגות ברפואה המשלימה, והאסכולה על פיה היא פועלת טוענת שעל מנת לרפא דבר מסוים, ניתן לרפא את המחלה על ידי שימוש בדומה לה, או שניתן לטפל בחולי על ידי החומר המייצר תסמינים כמו אלו שמורגשים אצל החולה – מה שמסביר את שמה של ההומיאופתיה: הומיאו זה דומה, פתיה היא מחלה. אחת הדוגמאות לכך היא טיפול בנדודי שינה, כשמשתמשים בפולי קפה לצורך העניין. למרות שיש בהומיאופתיה שימוש רב כיום, עדיין אין מספיק הוכחות מחקריות כדי להבין איך המנגנון פועל בעזרתו של הגוף.

הכול התחיל כנראה אצל היפוקראטס
במאה החמישים לפני הספירה, היפוקראטס היווני בעצמו – ששמו השני הוא "אביה של הרפואה המערבית" השתמש ב"חוק הדומים" כדי לרפא למשל הכשות נחש על ידי הארס שלו – עצמו. אל התובנות של רפואה זו הוסיף פרסלזוס שיש למינונים של התרופה חשיבות רבה, וכעבור מאות רבות ואפילו מילניומים – דוקטור סמואל הנמן שהיה גם כימאי ותרגם ספרות רפואית פיתח וחקר בשלהי המאה ה - 18 את אותו "עקרון הדומים", ואף הגדיר אותו: אותה תרופה שתייצר מחלה בגופו של אדם בריא, תייצר גם את התרופה באדם החולה".

זה כמו חיסון טבעי לגוף
ד"ר הנמן גילה כי למרות הפרדוקס, כשלוקחים את החומר המרפא ודילל אותו פעמים רבות, האפקט למעשה השפיע יותר על מטופליו. בעקרון זה משתמשים פעמים רבות בכדי לחסן ברפואה של ימינו. תחום הלימוד ההומו טוקסיקולוגיה אכן מבוסס על מחקרים מדעיים מן הרפואה המערבית; מדובר בשיטה לנטרול הטוקסינים (הרעלנים) ולניקוזם, פעולה שמשפיעה על הגוף ועל הנפש. ההומוטוקסיקולוגיה היא חלק מהלימודים בהומיאופתיה הקלאסית וגם בהומיאופתיה המודרנית.

ההומיאופתיה בישראל
ההתעוררות בתחום ההומיאופתיה בישראל תופסת תאוצה וישנן אגודות אשר מרכזות את הפעילות ההומיאופתית בארץ ישראל. בתוך כך ישנם עוסקים רבים בתחום, מרצים מקומיים ומרצים מפורסמים ובין לאומיים שמתארחים בתדירות רבה בישראל ומעבירים את הידע הלאה דרך מוסדות הלימוד המשתכללים. לימודי הומיאופתיה הם חלק מן המאמץ הכולל המכוון להעניק הסמכה מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה כתואר אקדמי.