מה זה גמולוגיה

תכניות לימוד מיוחדות

ימים פתוחים

מיקום בארץ:

מה זה גמולוגיה

גמולוגיה, או תורת אבנים טובות, היא מדע העוסק באבני חן טבעיים ומלאכותיים, מדע זה נחשב לענף במדעי במינרלוגיה. חלק מהתכשיטתנים הם בעלי הכשרה אקדמאית והם מתאימים לזהות ולהעריך אבני חן.

מערכת ToStudy
|
18/03/2012
|
16:02
|
3919 צפיות

חינוך בסיסי בגמולוגיה לתכשיטנים החל במאה ה19, אבל את הכישורים הראשונים יזם האיגוד הלאומי לצורפים בבריטניה, אשר הקים ועדה למטרה זו בשנת 1908. ועדה זו הפכה בסופו של דבר לאגודה לגמולוגיה בינלאומית אשר מעניקה סדנאות חינוך, פרסים ומוכרת קורסים ברחבי העולם. הסטונדט האמריקאי הראשון אשר סיים את הקורס של גמולוגיה היה רוברט שיפלי, בשנת 1929, אשר לאחר מכן הקים גם הוא ארגון גמולוגיה בארה"ב וכן מכוני לימוד. כיום ישנו מספר מועט של בתי ספר מקצועיים של גמולוגיה אשר מעניקות הסמכה ברחבי העולם.

זיהוי אבני חן
זיהוי אבני חן היא בעצם תהליך של אלימינציה. אבני חן בעלי צבע זהה עוברות תהליך בדיקה אופטי לא הרסני עד אשר ישנה רק זהות אחת אפשרית. לדוגמה, משקלו הסגולי של הרובי הוא 4, של זכוכית הוא נעה בין 3.15 ל-4.2 ואילו של זירקוניה הוא 5.6-5.9, ולכן, ניתן להבחין בין זירקוניה לזכוכית, אולם בין זכוכית לרובי ישנה חפיפה במקרה ספציפי (4), אולם, כמו כל חומר טבעי, אין שני אבנים זהות, שכן הסביבה הגאלוגית בה הן נוצרו משפיעה על התהליך הכולל כך שניתן לזהות ולהפריד בין שני אבנים בהתבסס על נוכחותם של זיהומים כימיים וכאלו.

כיום מסווגים ומעריכים גבישים על פי מספר קריוטריונים

מבחן שבירת האור
מבחן נוסף שבעזרתו ניתן לזהות את אבן החן הוא מבחן שבירת האור. לכל חומר בטבע יש זווית קריטית – זווית בה האור משתקף בחזרה פנימה, כלומר, במילים אחרות, אם יקרינו אור לחומר בזווית הקריטית, האור לא ייצא מהחומר בצורה ישירה, אלא ישתקף חזרה ורק אז ייצא. זווית קריטית זו היא ניתנת למדידה ובכך ניתן בעצם לקבוע את זהותו של אבן החן. לרוב זווית זו נמדדת על ידי שימוש במכשיר הנקרא ריפרקטומטר (Refractometer), אולם ניתן למדוד זאת גם באמצעות מיקרוסקופ.

סיווג גבישים
כיום מסווגים ומעריכים גבישים על פי מספר קריוטריונים, והם: יופי, עמידות ונדירות. בקריטריון היופי ניכנסים תכונות כמו צבע, מידת הברק, אופן הליטוש של האבן ופגמים פנימיים. בקריטריון העמידות, תכונות כמו קשיות (עמידות בפני שריטות – יכולות חריטה על חומרים אחרים), קשיחות (עמידות בפני שבירה וסדיקה) ועמידות (עמידות כימית – עמידות לחומצה, חום, חימצון, אור, דטרגנים וכו´). והקריטריון האחרון, נדירות, בודק את מידת הימצאותה של האבן.