לאור המשמעות הגדולה, ואף המכריעה לעיתים, של ציון הבחינה הפסיכומטרית הסופי, מבקשים רבים לגשת להיבחן בה בשנית. המניעים הם רבים- דרישות קבלה גבוהות לאוניברסיטה, תנאים הכרחיים לרכישת משרה, זכאות למלגת מצויינות ועוד ועוד. לא בכדי, אם כן, כי השאלות המטרידות רבים מאלה המוזכרים מעלה הן האם ניתן לשפר הציון, בכמה נקודות וכיצד הדבר אפשרי. ראשית יש לתת את הדין בנוגע לזו הראשונה- והתשובה לכך היא באופן חד משמעי כן. במאמר זה ננסה לענות על שאלות אלה ודומות.
האם תמיד ניתן לשפר את ציון הבחינה הפסיכומטרית?
ובכן, על אף שהזכרנו מעלה כי השיפור הוא אפשרי- אין מכך בכדי להסיק כי הינו הכרחי. הדעה הרווחת היא שלכל אדם קיים פוטנציאל פסיכומטרי, האומד את סיכוי ההצלחה המקסימלי שלרשותו. כמשתמע מכך, גם אדם שילמד למבחן במשך שנים לא יוכל להשיג ציון מושלם בשל כך. כך, ככל שהנבחן קיבל ציון גבוה והשקיע שעות ארוכות בלמידה כך פוחתים סיכוייו לשפר משמעותית את ציונו הראשוני. לעומתו, אדם שקיבל ציון נמוך יחסית ולא למד לאורך תקופת הטרום-פסיכומטרי, עשוי לשפר את הישגיו באופן משמעותי באם ישנה את הרגלי תרגוליו. עבור כל אלה העומדים באמצע הסקאלה שתוארה לעיל, קיימת לרוב אופציה של שיפור בכמה עשרות נקודות (וליתר דיוק כ30-40 נקודות). עם זאת, באם "השתנו נסיבותיו" של הנבחן החוזר, ישנה אפשרות לשיפור משמעותי יותר.
"השתנו הנסיבות"- הכיצד?
הפוטנציאל פסיכומטרי העומד לרשות אדם מסויים הינו נכון עבור תקופת זמן מסויימת. כך, שינויים משמעותיים עשויים לשנות אותה לטובה או לרעה: תקופת זמן ארוכה בין בחינה לבחינה עשויה להוות נסיבות משתנות, בעיקר אם מדובר בקורס בתיכון או בצבא לעומת קורס לאחר סיום השירות הצבאי; שינוי בתפיסה הכמותית, המאותרת לרוב טרם ולאחר ביצוע/שיפור/תרגול בחינת הבגרות במתמטיקה; שינוי בשליטה בשפה האנגלית, המתאפשרת לעיתים קרובות בעת תרגול מסיבי של השפה בעת שהייה בחו"ל; ושינוי בשליטה בשפה העברית, כאשר הדבר נכון לרוב לאחר הלימודים לבחינה, וזאת לאור העובדה שמרבית האוכלוסיה נחשפת לשפה הגבוהה רק במהלך ההתכוננות לפסיכומטרי.