עולם המוסיקה כיום הולך והופך גם הוא ל"מיש- מש" תרבותי, כשכל סגנונות המוסיקה מושתלים בפרסומות, וכשהאינטרנט הופך את המוסיקה מכל העולם לנגישה, ולא רק זאת- אלא רבים משוטטים ברחבי הרשת על מנת לצוד מוסיקה חדשה ומעניינת, ללא גבולות גיאוגרפיים (נכון, לפעמים יש מגבלות גישה ממדינה מסוימת להאזין לחומרים ממדינה אחרת מהצד השני של העולם, אבל זה כבר עניין אחר). מלבד האינטרנט, מה שהופך את המוסיקה לנגישה עוד יותר הוא הזמינות שלה 24 שעות סביב השעון- בתוך הנגן שבטלפון הסלולארי או האפשרות להתחבר לאינטרנט דרך המכשיר.
מקור ההשפעה המוסיקלית כיום
אתרים חברתיים שונים שמאפשרים פרסום מוסיקה מדי יום סביב השעון הם המילה החדשה של היום, אולם לפני עשור, היו אלו ההורדות הפיראטיות דרך מנועי שיתוף קבצים. אם כיום ניתן לפקח על החומרים שמועברים באמצעות אתרים שונים ברוב המקרים, הרי שמי שמעביר אותם דרך מנועים לשיתוף קבצים פושע פעמיים- עובר עבירה על החוק מצד אחד, ומונע מהאמן שהוא מאזין לו פרנסה. אם הייתה ירידה משמעותית במכירות של תקליטורים בתקופה האחרונה, הרי שזאת הסיבה העיקרית.
אם המוסיקה מתפרסמת מעצמה, למה לשווק אותה?
לפני שיתוף הקבצים, חברות תקליטים יצרו את המותגים וקידמו אותם דרך העיתונות והרדיו. כיום, האנשים שרוכשים תקליטורים בחנות הם די נדירים (אמנים או תקליטנים למשל). היקף המכירות ירד, המוצרים הרווחיים יותר פחתו מן המדף, והדיסקים הפכו לכרטיס ביקור שכזה. חברות התקליטים משקיעות כיום הרבה פחות באמנים משום כך, ויש צורך להיערכות מחודשת – ואם אי אפשר לנצח אותם, להצטרף אליהם: השיווק הגדול כיום למוזיקה נמצא בסלולר, בהופעות, בהורדות מוסיקה מתומחרות. אילולא כן, האמן לא היה יכול לקנות לחם במכולת.
תחום המדיה החדשה
שירותי תוכן מוסיקליים יכולים להגיע לכל מקום שבו נמצא למעשה הלקוח בזכות אתרי האינטרנט הזמינים לכולם. אולם עדיין המחירים יחסית יקרים ולא מזמינים את הלקוח. זו הסיבה, שכשמעוניינים לפנות לקהל מאזינים ומעריצים גדול יותר – יש לפתוח את ערוץ המכירות לכולם על ידי הוזלת מחירים או פרסום טעימות מהמוסיקה באתרי הרשתות החברתיות. השאר כבר יתגלגל מעצמו.