כמו במוסדות להשכלה גבוהה, בני נוער שהגיעו לשלב סיום הלימודים שלהם בבית הספר, זקוקים למספר מינימלי של יחידות לימוד (בהשכלה הגבוהה זה נמדד בשעות לימוד שנתיות) במקצועות שונים ומגוונים. תעודת בגרות זו אמורה להעיד על מדידת השכלתו התיכונית של אותו תלמיד במדינת ישראל וזו הסיבה שמקומות תעסוקה שונים ומוסדות לימוד כמו מכללות ואוניברסיטאות דורשים את קיומה של התעודה הזו. מצד שני, ישנם כיום זרמים בחינוך כמו החינוך הפתוח או החינוך הדמוקרטי שתומכים ברעיון, שבחינות הבגרות אמורות להיות נתונות להחלטת התלמיד ואינן מטרת העל של הכשרת התלמיד.
אילו מקצועות מצוננים בתעודת הבגרות?
ישנן דרישות מינימום להרכב יחידות הלימוד של תעודת הבגרות, וזה מחולק ליחידות לימוד שהן חובה ולא ניתן לבחור מביניהן. בנוסף, ישנם מקצועות "העשרה" אותם בוחר התלמיד מתוך ערב רב וגדול של מקצועות לימוד – ניתן להשתמש ביחידות אלו על מנת להרחיב את מקצועות החובה. בין יחידות החובה: 3 יחידות לימוד מתמטיקה, 3 יח"ל באנגלית, 2 יח"ל בהבעה עברית, 2 יח"ל בהיסטוריה, 2 יח"ל בספרות, 2 יח"ל בתנ"ך ו-2 יח"ל אזרחות. בנוסף, יש לבחור מקצוע נוסף שיקיף מספר יחידות לימוד מינימלי נוספות ("מגמת לימודים") וכן מקצוע מדעי בהיקף של 1 יח"ל.
פתרון לבעיות משמעת
ישנם מוסדות לימוד שמשתמשים בדרך להשגת תעודת הבגרות ככלי לפתרון בעיות המשמעת. המשמעת העצמית, שאיתה מצטייד התלמיד בכדי להגיע אל קו הסיום ולהשיג ציון "עובר" בבחינת הבגרות- ובשאיפה לציון הגבוה ביותר שיוכל- ככל שישיג ציון גבוה יותר, כן סיכויי הקבלה שלו ללימודים שירצה בעתיד ילכו ויגדלו. בחינות הבגרות משמשות גם כמדד להצלחת מערכת החינוך בפועלה – ולכן זה חשוב לצד המלמד ולצד הלומד שתהיה הצלחה מירבית ויושגו ציוני בגרות לעילא ולעילא.
עידוד המצוינות האישית למול יצירת שוויון בין תלמידים
ככל שרף הזכאות לתעודת בגרות הולך ועולה, יכולים להתקיים שני מצבים: "נשירה" של תלמידים בדרך, שלא הצליחו להגיע אל הציון המיוחל, או שזה מהווה דרבון למצוינות. שלא כמו המבחן הפסיכומטרי, שבו הציון הוא יחסי לשאר הנבחנים, בחינת הבגרות מאפשרת באופן היפותטי לכל תלמיד להגיע אל המטרה. מבין כל הסיבות לקיומה של תעודת הבגרות, הבולטת ביותר היא ההכנה לבשלות ולהתנהלות במוסדות ההשכלה הגבוהה, היות ששם הציונים מתבססים על פי אותו העקרון, רק בקנה מידה גדול יותר.