להחליט מה ללמוד

המקצועות שהיה נחשקים מאז ומעולם – עריכת דין או רפואה למשל ואפילו מדענות בפיזיקה קבעו סטנדרט גבוה לכאורה בקרב מי שמעוניין לעסוק בתחום וללמוד במוסד לימודים להשכלה גבוהה לצורך העניין. מצד שני, כיום ניתן להסתכל על מקצועות אלו בעין מעט יותר חשדנית לגבי עתיד המקצוע, משום שאם בשנות התשעים הייתה נהירה לכיוון מקצועות מסוימים, הרי שכיום חלקם הרב כבר רווי, השכר מתחיל תמיד ממינימום והדרך לתהילה רצופה בהשקעה רבה של זמן ומאמצים שלעתים אפילו לא מתגמלים באופן יחסי להשקעה, וההתלבטות בנושא בחירת דרך ההתחייבות ללימודים מתעוררת.

אם 30 זה ה – 20 החדש, אז מה זה ה – 20?
גילאי העשרים הפכו למותרות בקרב יוצאי הצבא שמעדיפים ליהנות מהשנים היפות באופן נטול התחייבות לימודית, ואולי דווקא משום שעדיין הכלים לקבלת ההחלטה החשובה הזו עדיין לא גיבשו את התשובה המיוחלת. בינתיים, צוברים ניסיון תעסוקתי בעבודות שונות ושם ניתן להרגיש את התחומים שב"עולם האמיתי", לחוש את מרכיבי האישיות ואת נטיות הלב – ולפי זה להחליט מה הכיוון בחיים ומה ללמוד בכדי להשיג אותו.

ממוצע הגילאים במוסדות הלימוד והלחץ להיות "ממוצע"
סביר להניח שלמרות שלכל אחד ואחת ישנו חלום בודאי שבו יהפכו לאנשי מקצוע שממשים את יכולותיהם ואת כשרונם הטבעי ללא מאמץ ואם אפשר אז "על הדרך" להרויח מזה רווח נאה, עדיין אין זה אומר שישנה החלטה בנושא הכיוון בחיים. בינתיים החברים כבר מוציאים את התואר הראשון, ומי שלא החליט מה ללמוד מתמודד פעמים רבות עם השאלה – אם כדאי להוציא תואר, קורס או לנסות להתברג דרך קשרים חברתיים.

היום התואר הראשון הוא הבסיס לדרישות
כשבמרבית ממקומות העבודה המכובדים דורשים כתנאי קבלה – תעודה המעידה כי הושג תואר ראשון או הסמכה כל שהיא, ניתן לברר לגבי לימודים ב –  BA כללי באוניברסיטאות ולהתקדם בהמשך לתארים גבוהים יותר (אין בעיה כיום לערוך השלמות לאותם התארים גם אם הם לא באותו תחום לימודים), ליהנות מתנאי הלימוד במכללות או להגשים חלום באמצעות קורסים מקצועיים קצרים יחסית שאין צורך להגיע אליהם עם תנאים מקדימים.