הכרה במוסדות אקדמיים
השימוש במילה הכרה כשמתייחסים למוסדות אקדמיים, כוונתו להבטחת איכות הבוחנת את שירותי המוסד ואת הפעילויות שלו. הבטחת איכות זו מתבצעת על ידי גוף חיצוני ששם לו למטרה לקבוע האם המוסד הנבחן עומד בתקנים מסוימים.
אסמכתה
כשמוסד עומד בכל התקנים הוא מקבל אישור בדבר היותו מוסד אקדמי מוכר. ברגע שמוסד אקדמי או תוכנית אקדמית מוכרים, הדבר משליך על אפשרותם של בוגרי המוסד או תוכנית הלימודים להשתמש בתארים שהוענקו על ידי המוסד, לא אחת קורה שתעודות שחולקו על ידי מוסד אקדמי לא מוכר הן למעשה חסרות ערך, ולא מהוות תשתית ללימודים מתקדמים ואף נדחות על ידי שוק העבודה.
המצב בעולם
ברוב העולם גוף ממשלתי הוא זה שמפקח על איכות המוסדות האקדמיים. בארצות הברית למשל פועלים כמה ארגונים פרטיים ללא מטרות רווח, שאליהם חוברות האוניברסיטאות והמכללות המוכרות. למרבה הצער המצב בישראל הוא שונה ומלא פרצות, וניתן להגיד שתחום זה של מוסדות אקדמיים בישראל אינו חף ממטרות רווח, ולכן יש אנרכיה מוחלטת בל הקשור לשלוחות של אוניברסיטאות זרות בארץ.
ולמצב בישראל
בישראל מעניק חוק המועצה להשכלה גבוהה את הסמכות להכיר במוסד אקדמי למועצה להשכלה גבוהה. (המועצה להשכלה גבוהה היא גוף ממלכתי שאחראי על הקמת מכללות אקדמיות ואוניברסיטאות חדשות, אישור תארים ופיקוח על הענקת תארים מדעיים). סעיף הקיים בחוק זה פוסק שתואר המוענק על ידי שלוחה של אוניברסיטה זרה בישראל, שקיבלה רישיון מטעם המועצה להשכלה גבוהה הוא למעשה מקביל לתואר שניתן על ידי המוסד בארץ המקור שלו. סייג יחיד נוגע לתחום העבודה בנוגע לקבלה לעבודה, דירוג העובד ודרגתו ובאשר לשכר ולתנאי עבודה. תיקון זה מנומק מתוך רצון לבוא לקראת המעסיק ולאפשר לו להפעיל את שיקול דעתו האישי בנוגע לתגמול עובדים שלהם תארים ממוסדות שונים.