מסקר שנערך לאחרונה, עולה שצעירים שעליהם לשפר את ממוצע הבגרות שלהם בוחרים לרוב במקצוע קל יותר עבורם, גם אם זה אומר שאותו מקצוע לא תורם הרבה לשיפור ממוצע הבגרות שלהם. נתון קצת עגום עבור אותם צעירים – גם אותו מקצוע קל לכאורה, שיש לו ערך זניח עשוי להיות פרויקט לא פשוט. מאותו סקר מתגלה גם שאותם צעירים מעדיפים לעשות הכל כדי להימנע מאותם מקצועות שבהם התקשו בתיכון, אותם מקצועות שישפרו פלאים את ממוצע הבגרות שלהם.
שיפור בגרויות – קלי קלות
באופן כוללני וגורף ניתן לומר שהנטייה הכללית של רוב הצעירים היא לבחור מקצוע שנחשב עבורם קל יחסית. המקצוע הוא מקצוע החיבור, ואותם צעירים מניחים שלימודי המקצוע לצורך שיפור ממוצע הבגרויות מצריך הכנה מעוטה, והם גם יוצאים מנקודת הנחה שמבלי להתאמץ יותר מדי, הם יצליחו לקבל ציון גבוה. אולם, מציאות לחוד וחיבור לחוד – מה שקורה בפועל הוא שאחוז ניכר מאותם תלמידים לא מסוגלים להוציא ציון טוב ללא הכנה קודמת ומאורגנת בחיבור. זאת ועוד, אותם תלמידים שכן הוציאו ציון גבוה מתאכזבים לגלות שהשיפור הוא לא משמעותי בשל העובדה שהיקף הבגרות בחיבור הוא רק יחידה אחת.
שיפור בגרויות – אז מה עושים?
נושמים עמוק ולא טומנים את הראש באדמה. במקרה של מקצועות חובה הומניים גם כאן ניתן למצוא נטייה ברורה לבחור בהיסטוריה לצורך שיפור הבגרות. ואם תרשו לנו להשתמש בקלישאה חבוטה – רבותיי, ההיסטוריה חוזרת – גם כאן מפילים את עצמם הצעירים בפח ומאמינים שיצלחו את השיפור ללא תמיכתו של מורה פרטי, אך כמו במקרה של החיבור, ברגע שהם מקבלים את הציון הם מתבדים, שכן אחרי הכול ערכה של הבגרות בהיסטוריה נמוך אף הוא.
לא לפחד כלל
המצב מידרדר במקרה של מקצועות כמו אנגלית או מתמטיקה. אותם צעירים שקיבלו ציון נמוך במקצועות אלה מעדיפים לעשות הכול כדי להתחמק מהתמודדות נוספת עם אותם מקצועות. כאן נרשה לעצמנו להיות חצופים ולהמליץ בכל פה לאותם תלמידים להתעמת עם אותם מקצועות ולא להתחמק מהם, שכן התגמול הוא גדול במקרה של שיפור באותם מקצועות, והשיפור בממוצע הבגרות גדול במיוחד.